עטווה אבו-פרח

ילידים ועקורים: מרחב וזהות בקרב פליטי הפנים הערבים הבדואים בנגב:

המחקר עוסק בקבוצת עקורי הפנים הבדואים בנגב, שהייתה לפני 1948 במעמד חברתי, כלכלי ופוליטי מאוד גבוה בקרב הבדואים, והנכבה ב- 1948 הפכה את חבריה לחסרי כול ולפליטים במולדתם, לאחר שמדינת ישראל ומוסדותיה, עקרו אותם ונישלו אותם מכל נכסיהם. המחקר מבקש לבחון את השפעת מכלול מרכיבי האסון שחוו הבדואים שנשארו בגבולות ישראל, תוך התמקדות באוכלוסייה העקורה והתמודדותה עם האסון והשתלבותה לאחריו במספר הקשרים: קהילתי, מרחבי, כלכלי, תרבותי ופוליטי. כל זאת כשהיא "מיעוט בתוך מיעוט", נמצאת תחת תנאים של קולוניאליזם פנימי, וללא הערכים הילידיים המרכזיים שהיו לה בעבר, כגון: קרקע, ריבונות, מערך חברתי ומשפטי, וכלכלה. כל זה בניסיון לעמוד על דפוסי התנהלותה והתגבשות זהותה של קבוצה ילידית במצב של עקירה פנימית מתמשכת. מניתוח ראשוני לחומר שנאסף חילצתי שש תמות מרכזיות: המשגות ושיום בהיסטוריית החיים; קשר לחופש, לאדמה ולטריטוריה השבטית; הבניית הזיכרון ההיסטורי ושאיפת השיבה בקרב הדורות הבאים; העקורים הבדואים - בין הזמני לקבוע; גורלנו אינו בידינו: יחסי מיישבים ונתינים מוכפפים; זהות העקורים הבדואים: בין המונוליתית להיברידית. בהרצאה ארחיב על מספר תמות והשלכותיהן למרחב הנגב עד היום. (מתוך כנס בפרוייקט דחיקה, יולי 2021)